החלטה בתיק ה"ת 5583-03-11

בפני בקשה מכוחסעיף 34לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: "הפקודה"), להורותלמשטרת ישראל לשחרר רכב מסוג GMC , מ.ר. 38-022-18; הרכב עצמו שייך ורשום על שם בתו הבגירה של המבקש -מרים קדוש(להלן: "הרכב").  הרכב נתפס ואוחסן במגרש החנייה של תחנת המשטרה בקצרין מאז יום25/01/11 .

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); עבירה של כניסה לא מוסמכת למקום צבאי עבירה לפי סעיף 115 (א) רישא לחוק העונשין הנ"ל,עבירה של החזקת תחמושת לנשק שלא כדין.

לפי עובדות כתב האישום, נכנס הנאשם יחד עם אחר, ברכבשנמצא בחזקתולשטח של צה"ל ברמת הגולן וגנב ממנו חלקי מתכת השייכים לצה"ל והמשמשים כמטרות לאימוני ירי, וזאת על ידי העמסתם על הרכב וכן על עגלה שהייתה מחוברת אליו. 

בנימוקי הבקשה,ציין הסניגור המלומד כי הרכב שנתפס על ידי המשטרה הינו בבעלות בתו הבגירה של המבקש,וכי המבקש הינו אדם קשה יום, המגדל ומפרנס חמישה ילדים. כמו כן, ציין כי מאז חודש יוני 2008 הוא מובטל, ואינו מקבל הבטחת הכנסה, וכיהוא מתקיים מעבודות דחק והובלות מזדמנות באמצעות הרכב אשר נתפס.

הסניגור הוסיף וציין, כי בדיון אשר התנהל בבית המשפט המחוזי הגיעו הצדדים לידי הסדר טיעון קיבלו את הצעת בית המשפט.  כמתחייב מאותן הסכמות, הערר נמחק והצדדים הגיעו ביניהם להסדר טיעון, כך לדידי הסניגור המלומד. יודגש כי היום , במעמד הדיון במסגרת התיק העיקרי, הוברר  כי אין הסדר טיעון בין הצדדים וזאת, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהחלטת  בית המשפט מהיום.

מכאן, בקשתו של המבקש להחזרת התפוס לידיו ובכך לסייע בידו לפרנס אתבנימשפחתו.

בתגובת המשיבה צוייןכי,הרכב אכן רשום על שם בתו של הנאשם, אולם כפי שעלה מחקירתה במשטרה,אין בידה רישיון נהיגה ואין לה כל שליטה על הרכב.  הרכב נרשם על שם אביה משיקולים כלכליים  וזאת כפי שהדבר משתקף הן בחקירה והן בדבריה של הבת היום בפני בית המשפט.

לא זו אף זו, המשיבה ציינה כי הסדר הטיעון כפי שהוצג על ידי ב"כ המבקש אין בו כדי לשקף את הסכמת הצדדים כפי שנולדה בפועל בזמן הדיון בבית המשפט המחוזי במסגרת הערר אשר הוגש על החלטת בית משפט זה.

עד כאן טיעוני הצדדים.

כאמור, עסקינן בבקשה להחזרת תפוס, בקשה לפי סעיף 34 לפקודה.

בבקשות כגון דא, ועפ"י הפסיקה, ובהעדר טענה שמא התפיסה היתה שלא כדין, על ביהמ"ש לבחון האם מתקיימת עילה להמשך תפיסת החפץ בידי המשטרה ואם כן, האם ניתן להגשים את תכלית התפיסה באמצעות שחרור החפץ בכפוף להגבלות מידתיות שתגשמנה את התכלית  העומדת בבסיס אקט בתפיסה, בד בבד עם מיתונה והחלשתה של הפגיעה בזכות הקניין של האדם. דהיינו, על ביהמ"ש לבדוק אם קיימת חלופת תפיסה שתגשים את מטרת התפיסה בדרך שתיפגע פחות בזכות קניינו של בעל הזכויות בנכס.

(ראה לענין זה בש"פ 342/06 חברת לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

באשר לשיקולים אותם שם בית המשפט לנגד עיניו בבואו לדון בבקשה כגון דא, ראה רע"פ 1792/99 גאלי נ' משטרת ישראל (פ"ד נג (3) 312) שם נקבע כי, משנתפס חפץ על ידי המשטרה והוגשה בקשה לשחרורו, צריך לבדוק את המידתיות בהמשך החזקת החפץ בידי המשטרה ולבחון אפשרות של חלופה ל החזקתו בידי המשטרה, בשים לב לתכלית שבעטיה מבקשת המשטרה להמשיך להחזיק בחפץ (שם בעמ' 325-326) :

" על בית המשפט בשיבתו לביקורת על מעשי המשטרה - לבדוק ולמצוא לא אך אם תפיסת הנכס נעשתה לתכלית ראויה אלא גם אם המשך החזקת הנכס בידי המשטרה אינו פוגע בבעלים במידה העולה על הנדרש. לשון אחר: שומה עליו על בית המשפט לבדוק ולמצוא אם קיימת חלופה אשר תשיג את תכלית "מעצרו" של הנכס, אך פגיעתה בבעל הזכות בנכס תהא פחותה מן הפגיעה בו אם תמשיך המשטרה ותחזיק בנכס. .. " (פס"ד גאלי הנ"ל)

לטענת המשיבה, דרישתה להוסיף ולהחזיק ברכב הינה לצורך חילוטו ככל והמבקש יורשע בסופו של הליך בעבירות המיוחסות לו. לעניין החזקת התפוס לתכלית מעין זו, נאמר ב בש"פ 7715 /97 חג'ג' נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(1), 14 , בעמ' 17-18 :

" תפיסה בפועל של הרכוש היא האמצעי הדרסטי ביותר להשגת התכלית של האפשרות לחלט בעתיד. היא שוללת מן הבעלים שהועמד לדין, ובטרם נחרץ דינו, את השימוש בכלי הרכב בעצמו או באמצעות אחרים למשך תקופה ארוכה, וזאת כאמצעי ביטחון. אין דין אחד לתפיסה בפועל בשלב זה להבטחת חילוט עתידי אפשרי ולחילוט לאחר הרשעה....... .. הפגיעה ברכושו של אדם על ידי נטילתו ממנו, על מנת להבטיח אפשרות חילוט בעתיד היא פגיעה ברכושו ובקניינו ולפיכך יש לנקוט אותה רק כאמצעי אחרון ובהיעדר אמצעים חלופיים להבטחת אותה תכלית. כך יש לעשות בהשראת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכך יש לעשות על פי עקרון המידתיות המקובל עלינו" .

ומכאן לענייננו; בבחינת נסיבות התיק וטיעוני הצדדים, שוכנעתי כי הרכב משמש את המבקש לביצוע עבודתו וכמקור פרנסה, כך שהמשך החזקת הרכב  על ידי המשטרה  יש בו כדי להביא לפגיעה  בפרנסתו ובעיקר בפרנסת ילדיו ובני משפחתו.   המשך החזקת הרכב על ידי המשטרה גורם לפגיעה בלתי מידתית והעולה על הנדרש שניתן יהא לאזנה כנגד הפקדת ערבויות  ובטוחות  כפי שבית המשפט יקבע .

השאלה היא, האם ניתן להגשים את תכליות התפיסה עליהן הצבענו לעיל באמצעות שחרור החפץ, בכפוף להגבלות שתגשמנה מחד את תכליות התפיסה ומאידך תפגענה פחות בזכות קניינו של המבקש. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח הטענה  , כי הרכב  משמש כאמצעי לפרנסת המבקש.

ישאל השואל: האם לצורך חילוט הרכב קיימת נחיצות בהחזקת הרכב פיזית בידי המשטרה ? המענה לשאלה זו, הינו בשלילה וזאת לנוכח בטוחות וערבויות שבית המשפט יוכל לקבוע אשר יהיה בכוחן כדי להבטיח את מסירת הרכב לידי המדינה או מי מטעמה וזאת במידה והנאשם יורשע ויוחלט במסגרת גזר הדין על חילוטו של הרכב.